החלטה בתיק ע"ע 16482-12-12

1.                 לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב מיום 2.11.12 (השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור גב' ברכה זיגלמן ומר יוסי פרלמן; תע"א 1460/08; דמ"ש 7115/08 ו- דמ"ש 7116/08), בו חויבה המבקשת לשלם לכל אחת מהמשיבות שכר עבודה וזכויות סוציאליות שונות המגיעות להן בשל תקופת עבודתן אצלה וסיומה.

הרקע לבקשה:

2.                 המבקשת היא חברה שעסקה במשך כעשרים שנה, ועד לאפריל 2007, בגיוס כספים בהוראות קבע עבור עמותת "עזר מציון". בעקבות סכסוך עסקי שהתגלע בין המבקשת ובין עמותת עזר מציון נותקה ההתקשרות ביניהן באפריל 2007, והחל ממאי 2007 החלה המבקשת לגייס כספים עבור עמותה אחרת.

3.                 המשיבות הועסקו על ידי המבקשת בתפקידים שונים. המשיבה 1 עבדה בגיוס כספים החל מיום 10.11.05 ועד התפטרותה ביום 31.1.08 ואילו המשיבה 2 עבדה כמזכירה החל מיום 1.1.06 ועד ליום 27.7.08, מועד בו נפגעה בתאונת דרכים שלאחריה הודיעה על התפטרותה.

4.                 בבית הדין האזורי בתל-אביב התבררו, במאוחד, תביעות שהגישו כל אחת מהמשיבות נגד המבקשת לשכר עבודה, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות. להשלמת התמונה יצויין כי בעקבות הסכסוך שהתגלע בין המבקשת לעמותת "עזר מציון" הפסיקה העמותה את העברת הכספים למבקשת ובשל כך הגישו 11 מעובדי המבקשת תביעות לבית הדין לקבלת שכרם וזכויותיהם הסוציאליות, הן כנגד המבקשת והן כנגד עמותת עזר מציון. הדיון בכל התביעות אוחד. בהמשך נמחקו שתיים מהן בשל אי התייצבותם של התובעים, ויתר התביעות, למעט התביעות של המשיבות, הסתיימו בפסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים.  

5.                 בכל הנוגע למשיבה 1, פסק בית הדין האזורי כך:

א. פיצויי פיטורים - בית הדין קיבל את עדותה של המשיבה 1 כאמינה וקבע כי התפטרותה באה עקב הרעה מוחשית שחלה בתנאי עבודתה ועל כן יש לראות בהתפטרותה משום פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - החוק), המזכים אותה בפיצויי פיטורים.

בקשר לכך נקבע כי ההרעה באה לידי ביטוי בדברים הבאים: בשינוי באופי פעילותה של המבקשת כתוצאה ממשבר כלכלי אליו נקלעה עקב הסכסוך עם עמותת "עזר מציון" והחלפת העמותה אשר למענה בוצעו ההתרמות; חוסר הודאות לגבי עתידה של המבקשת מבחינה כלכלית ולגבי היקפי הוראות הקבע אליהם ניתן יהיה להגיע וההשלכה הכלכלית של חוסר ודאותה על גובה שכרה של המשיבה 1, אשר נאלצה לעבוד קשה יותר על מנת לשמור את עמלותיה; בכך ששכר חודש אפריל 2007 לא שולם, ולו בחלקו, ואף לא הובטח כי ישולם. עוד קבע בית הדין כי גם לאחר ניתוק הקשר עם העמותה המשיכה המשיבה 1 בעבודתה מתוך אמונה שהמבקשת תתאושש מהמשבר אליו נקלעה וכי יחול שיפור בתנאי העבודה ועל כן פרק הזמן בן ששת החודשים לאחר ניתוק הקשר עם העמותה ועד אשר הודיעה המשיבה 1 על התפטרותה, אינו מנתק את הקשר הסיבתי בין ההרעה ובין ההתפטרות. כן נקבע כי המשיבה 1 העמידה את מנהלה של המבקשת מר גור (להלן - מר גור) על כוונתה להתפטר, וכי מר גור הבהיר לה שאין ביכולתו לתקן את ההרעה. כפועל יוצא מקביעות אלה פסק בית הדין כי המשיבה 1 זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 12,898 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.07 ועד לתשלום בפועל;

עוד קבע בית הדין כי בהתחשב במסקנותיו לעיל, לא היה צורך לדון בטענתה הנוספת של המשיבה 1 בדבר זכאותה לפיצויי פיטורים מחמת העתקת מקום מגוריה ליישוב חקלאי, על פי סעיף 8 לחוק. למרות זאת בדק בית הדין את טענותיה בעניין ומצא כי, לכאורה, התפטרותה של המשיבה 1 באה בין היתר עקב העתקת מקום מגוריה.

ב. שכר חודש אפריל 2007 - בית הדין קבע כי הוכח שמשכורת אפריל לא שולמה, והמבקשת אף הודתה בכך בכתב ההגנה. בית הדין קבע כי הדבר היה תוצאה של הסכסוך עם עמותת "עזר מציון". לפיכך, חייב בית הדין את המבקשת לשלם את קרן השכר - 5,439 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.07 ועד ליום 30.11.09, וממועד זה ועד למועד התשלום בפועל מחצית מפיצויי הלנת שכר הקבועים בחוק. בית הדין קבע כי החל ממועד החיוב בפיצוי ההלנה לא היה עוד נימוק לאי תש בגין התקופה החל מיום 1.12.09 - מועד ההסדר עם "עזר מציון" שבעקבותיו שילמה המבקשת את השכר למרבית עובדיב, למעט המשיבות, לא היה נימוק לאי תשלום השכר. יחד עם זאת בית הדין ראה לנכון להפחית את פיצויי ההלנה נוכח טענות הקיזוז שהועלו וכדי "לשמור על סנקציה מידתית".

ג.   שכר חודש ינואר 2008 - בית הדין קבע כי המשיבה 1 עבדה חודש מלא וכי תלוש שכרה אינו משקף את השכר בגין חודש זה, אלא את ההתחשבנות בגין עמלות לשנת 2007. בהעדר הוכחה לשכר המדויק בגין חודש זה נזקק בית הדין לממוצע השכר כפי אישור המבקשת, ומשכר זה הפחית בית הדין את המקדמה ששולמה לטענת המבקשת שהתקבלה. לפיכך נפסק למשיבה סך של 2,066 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.08.

ד. בונוס - ביתה דין קיבל את הטענה של המשיבה 1 כי התקיימו בה התנאים לקבל הבונוס וכי כבר הוחלט לשלמו, אך מועד התשלום נדחה לבקשתה. אלא ש"בין לבין", פרץ הסכסוך עם עזר מציון והמבקשת לא יכלה לשלם את הבונוס. תימוכין למסקנתו מצא בית הדין בכך שמנהל המבקשת הוסיף את הבונוס כרכיב בתביעת המבקשת כלפי "עזר מציון".  לפיכך חוייבה המבקשת לשלם בונוס בסך של 7,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.1.08.

ה. דמי הבראה - נקבע כי דמי ההבראה ששולמו לראשונה בגין חודש נובמבר 2007 היו בגין שנת העבודה הראשונה, ולפיכך זכאית המשיבה 1 להפרשי דמי הבראה עבור 15 החודשים הנוספים לעבודתה - סך הכל 2,809 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.1.08.

ו.   פדיון חופשה - נקבע כי לא הוכח תשלום דמי חופשה וכי לא ניתן להביא בחשבון סכומים ששולמו כנגד חופשה ללא ניצולה בפועל. לפיכך חוייבה המבקשת לשלם למשיבה 1 פדיון חופשה בסך של 6,560 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.1.08.

ז.   החזר קיזוז עמלות והפרשי עמלות - בית הדין קבע כי רכיב תביעה זה לא הוכח, ולכן נדחה.

ח.  טענות הקיזוז של המבקשת - ביתה דין דחה את טענת הקיזוז בגין עמלות ביתר - טענה שנטענה בכתב ההגנה והתייחסה לסכום של 6,727.5 ש"ח. בית הדין קבע כי טענה זו לא הוכחה. יתר טענות הקיזוז שהועלו רק בסיכומים נדחו.

לאור התוצאה חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה 1 הוצאות משפט בסך של 750 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ.